<h1>שו"ת ר"ת סימן מ"ד</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ולא דייך שטעית באחת ביובל, כי גם הוספת בחטאתך פשע כמו כן שהגיה שלא לצורך ביובל בהא דאמר רב הונא בריה דר' יהושע שמענו משמך שגירסת במקומך אמר רב הונא בריה דר' יהושע האי מאן דלא ידע בכמ' שנין בשבוע הוא עומד ליחשיב כללי ביובל ופרטי בשבוע וניבצר תרתין שנין וסי' וכו' [ע"ז ט' ע"ב]. וחסרת ונישקול מכל מאה תרתי ופירשת אשר יחשוב האדם משנברא העולם וניחשוב כללי ביובלי דכרבנן קים ליה כדאמרי' בר"ה ולאפוקי מדר' יהודה. וניבצר תרתי שנין ממה שאנו מונין לבריאת עולם, כהאידנא התקי"ג ניחשוב תתקי"א לפי שכל שני העולם עד לאחר י"ד כיבוש וחילוק כולהו כללי בר מתרתין שנין שהרי משנברא העולם עד מתן תורה אלפיים ותמ"ח, ונ"ד שנים עד לאחר שחילקו [וא"כ] התחילו למנות יובלות אלפיים ותק"ב. ומשום הכי כשפוחת מן החשבון שנתיים הוי כאילו התחילו חשבונו מלאחר שהתחילו למנות יובלות, ולפי חשבונו עתה שנת ד' בשבוע. והקושית לדבריך לא חרב הבית בשנייה במוצאי שביעית, ועוד שאתה עושה מכל שנים שמיטות ויובלות משחלקו ועד עכשיו והרי פסקו כל אותן שנים דאגלינהו סנחריב ועוד גלות בבל. ותאמר דרב הונא לא אזיל בתר אותן הפסקות. והא דאמר שחרב הבית במוצאי שביעית בשנייה לפי חשבון שהיו מפסיקין קאמרי' אבל רב הונא לא סבר הכי. גם בפתרונך טעית גם בגירסתך טעית. בפתרונך שלקחת חשבונך בפשוטה מיום שהתחילו למנות לאחר י"ד דכיבוש וחילוק. הא ליתא, דבעכ"ח אי כדברי המקשה בערכין אית לך ובהתחלת בניין עזרא התחילו למנות ובשיתא שלמו ת"ך דבנין הבית קשיא לך, אי כדברי רב אשי המתרץ דהוא בתרא והלכתא כוותיה לדבריך בעל כרחך שית שנין עד דסליק עזרא לא התחילו ובשביעית שלמו ת"ך דבנין הבית קשיא לך. ואתה דלא כחד ומשוית ליה לרב הונא טועה אפי' לפי גירסתך שהיא שלא לצורך ולא מכח קושיות. וגירסתך טעות דבודאי ה"ג בכל הספרים ובשל אספמיא ובשלכם — ואתה מלבך בודה — ונישקול מכל מאה תרתי דהלכתא כר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, חדא דהכי פוסק רב הונא דגירסא הכי איתא ועוד כללי הם מאיות והיכי לימא ליחשוב פרטי בשבוע והאיכא חדא שתא יתירתא ביתר מחמשים ואם באת לעשות כלל מחמשים אין כלל כללות שבאותה שמועה כן. אבל לפי האמת כללי מאיות דכר' יהודה קיימא לן. וממקום שאתה מביא מוכרע אשר חרשתם בעגלתי שפירשתי בשמועות תנא דבי אליהו. ואע"ג דאמרינן בר"ה [ט' ע"א] לאפוקי מדר' יהודה. במהדורא קמא כתבינן וחזרתי ודנתי מההיא שמעתא דהלכה כר' יהודה. ומשם כמו כן למדנו וקודם מעשה אמרתי שהלכה כר' יהודה, דקתני סתם משנה באחד בתשרי ר"ה ליובלות ומוקמינן כר' ישמעאל [שם ח' ע"ב] דדריש הכי, ורבנן מבעי להו לאי אתה מקדש חדשים. והאי רבנן לית הלכתא כוותייהו, חדא דפליגי אסתם מתניתין ועוד דכמה סתמי איכא דמקדשין חדשים והכי מברכינן. ודבר פשוט הוא דהלכה כר' אלעזר בר צדוק [שם כ"ד ע"ב], ומדדרש לתוספתו אבל מתחילתו, איצטרך סיפא דקרא למעוטי תוספת יובל בסופו לפי משנתנו שהיא סתם והלכה, ורבנן דרשי ליה לשנת נ' שאינה עולה לכאן ולכאן דמייתר להו לפי מאי דסבירא להו כר' אלעזר בר"ש [שם] אבל ר' יהודה לא איצטרך ליה כדמוכח בנדרים פ' קונם יין שאני טועם [ס"א ע"א] דתניא וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו' ר' יהודה אומר וכו' ואיהו לא דרש קרא אלא כסתם מתניתין דר"ה. והאי דלא אמר לאפוקי מדרבנן ור' אליעזר בר צדוק דמתניתא נינהו אבל ר' יהודה ליתא במכילתא, ואותה ברייתא דנדרים לפיכך הזכירה בקוצר ולא הזכיר דברי ת"ק דיליה דלית הלכתא הכי. וכל מי שיש בו דעת לישאל יכול להבין שהלכה כר' יהודה. ועוד דאמרי' בשילהי ערכין הא ודאי דלא כר' יהודה, ועוד דאמר רב הונא ונישקול מכל מאה תרתי ונישדי אפרטי. ואתה מגיהו ומחסרו שאין זה דבר שיגיה אדם מתוך דוחק. וכמו שאתה מחסר זה כן אתה יכול לומר על כל הלכה אין הלכה איתמר. ולולי אחר אמרו גוזרני עליו נידוי שזה קרוב למעשה כותים שהשיאו משואות ושכרו להעיד על הלבנה לקלקל תיקון המועדות, כמו כן חסרת שלא לצורך לקלקל תיקון שמיטות ויובלות.
<h2>דף לג.</h2>
ולא דייך שטעית באחת ביובל, כי גם הוספת בחטאתך פשע כמו כן שהגיה שלא לצורך ביובל בהא דאמר רב הונא בריה דר' יהושע שמענו משמך שגירסת במקומך אמר רב הונא בריה דר' יהושע האי מאן דלא ידע בכמ' שנין בשבוע הוא עומד ליחשיב כללי ביובל ופרטי בשבוע וניבצר תרתין שנין וסי' וכו' [ע"ז ט' ע"ב]. וחסרת ונישקול מכל מאה תרתי ופירשת אשר יחשוב האדם משנברא העולם וניחשוב כללי ביובלי דכרבנן קים ליה כדאמרי' בר"ה ולאפוקי מדר' יהודה. וניבצר תרתי שנין ממה שאנו מונין לבריאת עולם, כהאידנא התקי"ג ניחשוב תתקי"א לפי שכל שני העולם עד לאחר י"ד כיבוש וחילוק כולהו כללי בר מתרתין שנין שהרי משנברא העולם עד מתן תורה אלפיים ותמ"ח, ונ"ד שנים עד לאחר שחילקו [וא"כ] התחילו למנות יובלות אלפיים ותק"ב. ומשום הכי כשפוחת מן החשבון שנתיים הוי כאילו התחילו חשבונו מלאחר שהתחילו למנות יובלות, ולפי חשבונו עתה שנת ד' בשבוע. והקושית לדבריך לא חרב הבית בשנייה במוצאי שביעית, ועוד שאתה עושה מכל שנים שמיטות ויובלות משחלקו ועד עכשיו והרי פסקו כל אותן שנים דאגלינהו סנחריב ועוד גלות בבל. ותאמר דרב הונא לא אזיל בתר אותן הפסקות. והא דאמר שחרב הבית במוצאי שביעית בשנייה לפי חשבון שהיו מפסיקין קאמרי' אבל רב הונא לא סבר הכי. גם בפתרונך טעית גם בגירסתך טעית. בפתרונך שלקחת חשבונך בפשוטה מיום שהתחילו למנות לאחר י"ד דכיבוש וחילוק. הא ליתא, דבעכ"ח אי כדברי המקשה בערכין אית לך ובהתחלת בניין עזרא התחילו למנות ובשיתא שלמו ת"ך דבנין הבית קשיא לך, אי כדברי רב אשי המתרץ דהוא בתרא והלכתא כוותיה לדבריך בעל כרחך שית שנין עד דסליק עזרא לא התחילו ובשביעית שלמו ת"ך דבנין הבית קשיא לך. ואתה דלא כחד ומשוית ליה לרב הונא טועה אפי' לפי גירסתך שהיא שלא לצורך ולא מכח קושיות. וגירסתך טעות דבודאי ה"ג בכל הספרים ובשל אספמיא ובשלכם — ואתה מלבך בודה — ונישקול מכל מאה תרתי דהלכתא כר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, חדא דהכי פוסק רב הונא דגירסא הכי איתא ועוד כללי הם מאיות והיכי לימא ליחשוב פרטי בשבוע והאיכא חדא שתא יתירתא ביתר מחמשים ואם באת לעשות כלל מחמשים אין כלל כללות שבאותה שמועה כן. אבל לפי האמת כללי מאיות דכר' יהודה קיימא לן. וממקום שאתה מביא מוכרע אשר חרשתם בעגלתי שפירשתי בשמועות תנא דבי אליהו. ואע"ג דאמרינן בר"ה [ט' ע"א] לאפוקי מדר' יהודה. במהדורא קמא כתבינן וחזרתי ודנתי מההיא שמעתא דהלכה כר' יהודה. ומשם כמו כן למדנו וקודם מעשה אמרתי שהלכה כר' יהודה, דקתני סתם משנה באחד בתשרי ר"ה ליובלות ומוקמינן כר' ישמעאל [שם ח' ע"ב] דדריש הכי, ורבנן מבעי להו לאי אתה מקדש חדשים. והאי רבנן לית הלכתא כוותייהו, חדא דפליגי אסתם מתניתין ועוד דכמה סתמי איכא דמקדשין חדשים והכי מברכינן. ודבר פשוט הוא דהלכה כר' אלעזר בר צדוק [שם כ"ד ע"ב], ומדדרש לתוספתו אבל מתחילתו, איצטרך סיפא דקרא למעוטי תוספת יובל בסופו לפי משנתנו שהיא סתם והלכה, ורבנן דרשי ליה לשנת נ' שאינה עולה לכאן ולכאן דמייתר להו לפי מאי דסבירא להו כר' אלעזר בר"ש [שם] אבל ר' יהודה לא איצטרך ליה כדמוכח בנדרים פ' קונם יין שאני טועם [ס"א ע"א] דתניא וקדשתם את שנת החמשים שנה וגו' ר' יהודה אומר וכו' ואיהו לא דרש קרא אלא כסתם מתניתין דר"ה. והאי דלא אמר לאפוקי מדרבנן ור' אליעזר בר צדוק דמתניתא נינהו אבל ר' יהודה ליתא במכילתא, ואותה ברייתא דנדרים לפיכך הזכירה בקוצר ולא הזכיר דברי ת"ק דיליה דלית הלכתא הכי. וכל מי שיש בו דעת לישאל יכול להבין שהלכה כר' יהודה. ועוד דאמרי' בשילהי ערכין הא ודאי דלא כר' יהודה, ועוד דאמר רב הונא ונישקול מכל מאה תרתי ונישדי אפרטי. ואתה מגיהו ומחסרו שאין זה דבר שיגיה אדם מתוך דוחק. וכמו שאתה מחסר זה כן אתה יכול לומר על כל הלכה אין הלכה איתמר. ולולי אחר אמרו גוזרני עליו נידוי שזה קרוב למעשה כותים שהשיאו משואות ושכרו להעיד על הלבנה לקלקל תיקון המועדות, כמו כן חסרת שלא לצורך לקלקל תיקון שמיטות ויובלות.
